במשך 50 שנה מאז, לא היו שינויים עקרוניים, אך מכון החליבה עבר גלגולים רבים. כיום  שני חולבים מטפלים בו בזמן ב- 12 פרות.
גזע הפרות היה בתחילה הכלאה של בקר סורי-דמשקאי (שנחשב עמיד יותר לקשיי הסביבה), עם הגזע השחור לבן המוכר לכולנו, שמניב יותר חלב והוא בעל מזג יותר נוח. כיום העדר כולו מורכב מהגזע השחור לבן, הנושא את התואר “ישראלי-פריזי”.
גם מהבחינה הכלכלית חלו שינויים. היה מקובל (ועדיין רבים חושבים כך היום), שתנובת חלב גבוהה מבטיחה רווחיות גבוהה. מצאנו בהזורע, ונעזרנו במחשב האזורי הראשון אז בשנות ה – 80, שגישה זו אינה נכונה, ושהדרך לרווח מכסימאלי, במסגרת מכסות שיווק נוקשות, היא לייצר את הכמות המוקצבת, במינימום של הוצאות, גם אם המשמעות היא תנובות יותר נמוכות. כך נוצר מצב מוזר: בדירוג העדרים הארצי, לפי התנובה הממוצעת לפרה, רפת הזורע נמצאת ממש בתחתית, אך בניתוח כלכלי, שנערך כבר במשך 20 שנה, ב- 50 עדרים שיתופיים בצפון הארץ ובמרכז, העדר שלנו נמצא שנה שנה, באחד משלושת המקומות הראשונים, בכל פרמטר שנבדק. התוצאה – בסיכומים המשקיים של הקיבוץ,

הרפת היא אחד הטובים והיציבים ביותר בין ענפי המשק. חבל שלפי שעה, בגלל הגבלת מכסות הייצור, לא ניתן להגדיל את הענף.